קבלת טרנספר כפוי תיצור תקדים מסוכן ביחסים בינלאומיים, ואומות רבות ישתמשו בתירוץ זה כדי להיטהר מ"מיעוטים לא רצויים". במלים אחרות, אם יתקבל העיקרון שמותר לטרנספר ולנשל את בעם הפלסטיני כדי שליהודים תהיה "מדינה יהודית" אז

למה לא קביל לטרנספר עשרה מיליון מקסיקאים-אמריקאים למקסיקו? או מיליון אלבנים קוסוברים לאלבניה? או אפילו לטרנספר שישה מיליון יהודים אמריקאים ל"מדינה היהודית"?

למרבה האירוניה, סרביה תחת שלטונו של מילושביץ ב-1999 השתמשה בטיעון דומה כדי להיטהר מה"מיעוט האלבני הלא רצוי", (כמובן, בתירוץ שלקוסובו מעמד מרכזי במורשת העתיקה ובדת של סרביה).

הטרנספר הכפוי (הטיהור האתני) התקבל בעולם כפשע מלחמה. הן סרביה והן עיראק זכו לגינוי בינלאומי, ותקנות האו"ם שהורו על הפסקת המעשים הללו ותיקון נזקיהם נאכפו בכוח צבאי.

נניח לרגע שהטיעון הזה הוא שטויות בעיני הישראלי והציוני הממוצע. בואו ננתח למה שילוב הפליטים הפלסטינים במדינות השכנות שמארחות אותם אינו פתרון ישים, מהסיבות הכלכליות והפוליטיות הבאות:

סיבות כלכליות

• צריך להדגיש ש-75% מהמהגרים היהודים החדשים בישראל אחרי מלחמת 1948 בזזו בתים, משקים, מכוניות, משאיות, ובנקים פלסטיניים, כמו גם תשתיות דוגמת צנרת מים, קווי חשמל, מסילות ברזל, שדות תעופה, בארות, רשת הטלגרף, בתי ספר, כבישים ונמלים.

במלים אחרות, לישראל יש הון פלסטיני שנבזז, כספי שילומים מגרמניה על פשעי מלחמה שנעשו במלחמת העולם השניה, ויותר מ-120 מיליארד דולר מכספי משלמי המסים האמריקאים, כדי לעזור ליישב מחדש את המהגרים היהודים החדשים. לפליטים הפלסטינים ולמדינות המארחות השכנות לא התמזל המזל עד כדי כך. אם צריך לעזור לפלסטינים להתיישב בארצם של אחרים, הם ייאלצו לקחת את רכושם של אחרים, דבר שיהיה לא הוגן ולא צודק כלפי אותם אחרים. מנקודת ראות כלכלית, החיזוק הכלכלי הגדול ביותר שקיבלה "המדינה היהודית" היה הרכוש הפלסטיני שנבזז ונגנב.

• נניח לרגע שיישוב מחדש בארצות המארחות הוא אפשרי, ונחשב את עלותו. אם למשל צריך לספק ביטוח בריאות סביר (ללא סובסידיה ממשלתית) לכל פליט פלסטיני בירדן (שמארחת כמעט שלושה מיליון פליטים פלסטינים), בעלות של 100$ לחודש לכל פליט. העלות השנתית הכוללת של הביטוח הרפואי לפליטים בירדן היא לפחות 3.6 מיליארד דולר = 100$ * 12 חודשים * 3 מיליון פליטים. שימו לב שעוד לא חישבנו את עלות שירותי התשתית, כלומר כבישים, צנרת מים, רשתות חשמל, חינוך, תחבורה, נמלים, שדות תעופה... וכו'. כשמתבוננים בסכומים מאמירים אלה, צריך לזכור שהתקציב השנתי הכולל של ירדן הוא שישה מיליארד דולר, לעומת 53 מיליארד דולר לשנה בישראל.

בעוד שלאזרח הירדני הממוצע יש בטחונות כלשהם (אדמה, נדל"ן וכו') שיכולים לערוב לרווחתו בעתיד, לפליט הפלסטיני הממוצע יש רק אוהל כביטחון, ואפילו זה רכוש האו"ם. היוצא מזה הוא שהשווי נטו של הפלסטיני הממוצע (במונחים כספיים) הוא כמעט אפס, דבר שמשפיע לרעה על הכנסות המדינה המארחת ממסים. למעשה, המספר העצום של פליטים החניק את הצמיחה הכלכלית בארצות המארחות מזה כמה עשורים, שכן היה צורך להפנות שירותים חיוניים רבים לעזרת הפליטים.

למרבה האירוניה, היעדר בסיס כלכלי פלסטיני הניע פלסטינים רבים להשקיע בהון הרוחני שלהם. מדהים לגלות כמה פלסטינים חיים כיום כפי שחיו היהודים בעבר. באירופה היה נהוג להגביל את רכישת האדמות ע"י יהודים, דבר שהניע יהודים רבים להשקיע בהון רוחני.

• נניח לרגע שהנוסחה הכלכלית לעיל היא שטויות לישראלי ולציוני הממוצע, ונשאל את השאלות הבאות:

אם המדינות הערביות המארחות יכולות בקלות לשלב את הפליטים הפלסטינים בכלכלתן ובמרקמן החברתי, איך זה שלאחר כארבעה עשורים של כיבוש צבאי בגדה המערבית וברצועת עזה, ישראל לא הצליחה לשפר את חייהם של הפליטים הפלסטינים שתחת שלטונה הישיר?

אם למדינות המארחות קל לשלב את הפליטים (למרות משאביהן המוגבלים), לישראל צריך להיות קל הרבה יותר לעשות זאת.

• באופן פרדוכסלי, מצבם הכלכלי של פליטים פלסטינים רבים הורע תחת הכיבוש הישראלי, ואלמלא הקצבת המזון של האו"ם, רבים מהם היו גוועים ברעב! למעשה, שיעור התת-תזונה בקרב ילדים פלסטינים בגדה המערבית ורצועת עזה הכבושות עלה פי 17 מאז ספטמבר 2000.

• לא הוגן לטעון שמדינות ערביות רבות לא שילבו את הפליטים הפלסטינים במערכותיהן הכלכליות, החברתיות ואף המדיניות. מתוך 5.9 מיליון פליטים פלסטינים, 3.5 מיליום חיים עדיין במחנות פליטים (שידועים כ"פליטים רשומים"). כך שלמרות כל המכשולים שלעיל, כשני מיליון פליטים פלסטינים (כמחצית ממספר היהודים בישראל) השתלבו כבר במערכות הכלכליות, המדיניות והחברתיות של הארצות המארחות.

סיבות מדיניות

• בגלל הסיבות שנמנו לעיל נאלצו הפליטים הפלסטינים, ועדיין הם נאלצים, להתחרות על כל המשאבים הקיימים בארצות המארחות. הפלסטיני הממוצע יודע (כמו יהודים רבים במערב, למרבה האירוניה) שעליו לעבוד פי שניים יותר מעובד מקומי כדי לשמור על משרתו. בממוצע, הפלסטינים (מסיבות כלכליות ופוליטיות) אינם מתקבלים בברכה בארצות המארחות, דבר שמעורר רגשות אנטי-פלסטיניים. כך לדוגמא בלבנון יש 73 מקצועות שלפלסטינים אסור לעסוק בהם, ביניהם הנדסה, מקצועות הרפואה, מימון... וכו'.

למרות שיש להצטער על התנהגות זו, זוהי תגובה טבעית של כל מדינה לאיום חיצוני על משאביה, והחוויה מוכרת ליהודים שמהגרים ל"מדינה היהודית". היחסים בין יהודים אשכנזים, ספרדים ואפריקאים עדיין מתוחים, ודמם של האחרונים לא היה רצוי בבנקי הדם של ישראל במשך זמן רב.

• חשוב לציין שגם אם הפליטים הפלסטינים ישתלבו בארצות המארחות אותם, זה לא ימנע מהם לתבוע את זכות השיבה לבתיהם שבישראל. הפלסטינים גאים מאד בזהותם הלאומית, ועומדים תמיד על ייחודם התרבותי והפוליטי. רגש לאומי עמוק זה משותף לרוב הפלסטינים, במיוחד בקרב המשפחות האמידות, המשולבות כבר בחברות מערביות וערביות, כלומר בארה"ב, באירופה, בקנדה וכו'. למעשה, רבים מהם מתחתנים עדיין בתוך הקהילות המקוריות שלהם וממשיכים להחזיק בלבוש, בפולקלור ובמבטא הייחודיים להם.

המכשול העיקרי ביחסיהם של ישראלים וציונים רבים עם הפלסטינים הוא בכך שהם חושבים של-8.5 מיליון פלסטינים אין זכויות לאומיות, כמו הזכות להגדרה עצמית. לעומת זאת, הם חושבים של-4.5 מיליון יהודים בישראל יש זכות להגדרה עצמית! המאבק בין הציונות לעם הפלסטיני היה מתחילתו מאבק בין שתי תנועות לאומיות שונות ומנוגדות.

• רוב הארצות המארחות, אם לא כולן, אינן ששות להעניק זכויות מדיניות (כמו הזכות להצביע בבחירות) ללא-אזרחים, במיוחד אם ל"חדשים" יש יכולת לשנות את הנוף הפוליטי בן-לילה. בעיה פוליטית זו נוצרה בירדן, בלבנון ובסוריה מיד לאחר מלחמת 1948. כך לדוגמא, אזרחי ירדן הפכו בן-לילה למיעוט בארצם. לצפות מהירדני הממוצע לקבל מצב זה כקבוע מבלי לתת דבר בתמורה פירושו ליצור "פצצת זמן פולטית". לרוע המזל, "פצצת זמן פוליטית" זו התפוצצה כבר בירדן ובלבנון, והדיה ממשיכים להישמע עד היום.

אין ספק שהיו תנועות פוליטיות שהפיקו תועלת פוליטית וכלכלית מאי-שילוב הפליטים הפלסטינים. מוסכם עלינו שכל המדינות המארחות משתמשות בפליטים ככלי להשגת סיוע בינלאומי ושוחד. מוסכם גם שבדיכוי הפלסטינים יש היגיון פוליטי וכלכלי בשביל חלק מהמנהיגים באזור. מאידך גיסא, לא הוגן להפנות אצבע מאשימה אל עבר המדינות המארחות מפני שלא פתרו בעיות שישראל יצרה. בכך שהיא חוסמת את שובם של הפליטים הפלסטינים לבתיהם, למשקיהם ולעסקיהם ישראל גרמה לבעיה לעמוד בעינה ולהחריף במשך דורות רבים, ועליה לתרום את חלק הארי למאמצים לפתור אותה.

לינקים שקשורים לנושא:

• שאלות שציונים שואלים: הפלסטינים אינם העם היחיד שהיה נתון להעברת אוכלוסין. זו התרחשות נורמלית בהיסטוריה האנושית

• ציטוטים מדברי ציונים: ביזה והרס